ספר החינוך רמ״ד

1 מנחת חינוך פתח ↗

שלא להרביע כו. אפילו חיה ועוף דע דהרבעת בהמה מודה הר"מ והרב המחבר דנוהג אפילו בטהורה עם טהורה וטמאה עם טמאה רק לענין הנהגה בכלאים דעת הר"מ והרהמ"ח דאינו נוהג רק בטמאה וטהורה מן התורה אלא מדרבנן אסור דקרא כתיב לא תחרוש בשור וחמור מין א' טהור ומין א' טמא אבל לענין הרבעה דכתיב בהמתך כו' אסור בשא"מ בכל ענין. וכ"מ בר"מ פ"ט מה' כלאים וכן הרהמ"ח כאן סתם וכ' בשא"מ ולקמן במצוה תק"נ כתב דוקא א' טהור וכו' גבי הנהגה וגם בש"ס דילן בחולין דפריך שם כלאים ליתסר משום כל שתעבתי לך ומתרץ מדאסרה רחמנא לגבוה ולגבוה כלאים אסירי משני מיני טהורים וגלי רחמנא דלא ליתסר להדיוט נראה דהוא א"ד ועיין במשניות בכלאים וע"כ תמוהין לי דברי הש"ך ביו"ד סי' רצ"ז סק"א שכתב מה שכתב המחבר שם דמין בשאינו מינו לוקה היא כדעת הרא"ש דאילו לדעת הר"מ אינו אסור אלא מדרבנן וז"א דדעת הר"מ אינו אלא בהנהגה אבל הרבעה מודה דאסור מן התורה ומצאתי בתי"ט פ"ח דכלאים מ"ב כתב כד' הש"ך דלהר"מ מדרבנן אסור הרבעה בטהורה עם טהורה ובת"ח בגליון השיג עליו וכמ"ש. וע' תוי"ט מביא ראיה דאסור מן התורה מהירושלמי ודחה הראיה והראיה שהבאתי לעיל מהש"ס דחולין היא ראיה ברורה ואפילו למ"ד בבכורות דטמא מן הטהור מתעבר ע"ש מכל מקום הראיה שפיר דאל"ה היאך מוכח דכלאים מטהורה ומטמאה מותר דאתעביד עבירה והתורה אסרה לגבוה אפילו טהורה בטהורה וכה"ג להדיוט מותר דלא אתעביד עבירה אע"כ פשיטא דבכל גוונא אסור מן התורה והבן כי קצרתי ועיין כסף משנה פ"ט ה"ח הביא דברי הר"מ דאסור מן התורה בהרבעה אף בשניהם טהורים או איפכא:

2 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא לְהַחֲיוֹת מְכַשֵּׁפָה – שֶׁלֹּא נְחַיֶּה מְכַשֵּׁפָה אֶלָּא נְמִיתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר שמות כב יז מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה, וְלָאו דַּוְקָא מְכַשֵּׁפָה, אֶלָּא כָּל מִי שֶׁעוֹשֶׂה כִּשּׁוּף, אֶלָּא שֶׁדִּבֵּר בָּרָגִיל, שֶׁהַנָּשִׁים כַּשְׁפָנִיּוֹת סנהדרין סז, א יוֹתֵר מִן הָאֲנָשִׁים. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה, שֶׁיָּדוּעַ כִּי עִנְיַן הַכִּשּׁוּף דָּבָר רַע עַד מְאֹד וְגוֹרֵם כַּמָּה תַּקָּלוֹת לִבְנֵי אָדָם אֵינִי צָרִיךְ לְהַאֲרִיךְ בּוֹ שֶׁיְּדוּעִים הַדְּבָרִים, וְעַל כֵּן נִצְטַוִּינוּ לְסַלֵּק מִן הָעוֹלָם הַמִּשְׁתַּדֵּל בָּזֶה לְפִי שֶׁהוּא בָּא כְּנֶגֶד חֵפֶץ הַשֵּׁם שֶׁהוּא חָפֵץ בְּיִשּׁוּבוֹ וְשֶׁיִּתְנַהֵג הַכֹּל בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע שֶׁהֻטְבַּע בִּתְחִלַּת הַבְּרִיאָה, וְזֶה בָּא לְשַׁנּוֹת הַכֹּל. וְעִנְיַן הַכִּשּׁוּף הוּא לְפִי דַּעְתִּי כֵּן, שֶׁהַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא שָׂם בִּתְחִלַּת הַבְּרִיאָה לְכָל דָּבָר וְדָבָר מִדִּבְרֵי הָעוֹלָם טֶבַע לִפְעֹל פְּעֻלָּתוֹ טוֹבָה וִישָׁרָה לְטוֹבַת בְּנֵי הָעוֹלָם אֲשֶׁר בָּרָא, וְצִוָּה כָּל אֶחָד לִפְעֹל פָּעֳלוֹ לְמִינֵהוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּפָרָשַׁת בְּרֵאשִׁית א יב לְמִינֵהוּ עַל הַנִּבְרָאִים. וְגַם עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד הִמְשִׁיל כֹּחַ מִלְּמַעְלָה לְהַכְרִיחוֹ עַל מַעֲשֵׂהוּ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בראשית רבה ו אֵין לְךָ עֵשֶׂב מִלְּמַטָּה שֶׁאֵין לוֹ מַזָּל מִלְּמַעְלָה, שֶׁאוֹמֵר לוֹ גְּדַל. וּמִלְּבַד פְּעֻלָּתָם שֶׁעוֹשֶׂה כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּטִבְעוֹ יֵשׁ לָהֶם פְּעֻלָּה אַחֶרֶת. בְּהִתְעָרֵב מִין מֵהֶם עִם מִין אַחֵר, וּבִמְלֶאכֶת הַתַּעֲרֹבֶת יֵשׁ בָּהּ צְדָדִין שֶׁלֹּא הֻרְשׁוּ בְּנֵי אָדָם לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן, כִּי יוֹדֵעַ אֱלֹהִים שֶׁסּוֹף הַמַּעֲשֶׂה הַיֹּצֵא לִבְנֵי אָדָם בְּאוֹתָן צְדָדִין רַע לָהֶן, וּמִפְּנֵי זֶה מְנָעָם מֵהֶם. וְזֶהוּ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה דֶּרֶךְ כְּלָל שבת סז ב כָּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִשּׁוּם רְפוּאָה, אֵין בּוֹ מִשּׁוּם דַּרְכֵי הָאֱמֹרִי. כְּלוֹמַר אֵין לְאָסְרוֹ מִפְּנֵי צַד כִּשּׁוּף אַחַר שֶׁיֵּשׁ תּוֹעֶלֶת בּוֹ מָצוּי בְּנִסָּיוֹן בֶּאֱמֶת אֵין זֶה מִן הַצְּדָדִין הָאֲסוּרִין, כִּי לֹא נֶאֶסְרוּ רַק מִצַּד הַנֶּזֶק שֶׁבָּהֶן. וְעוֹד יֵשׁ בְּאוֹתָן צִדְדֵי הַתַּעֲרוֹבוֹת וְהַתַּחְבּוּלוֹת הָאֲסוּרוֹת לַעֲשׂוֹת עִנְיָן אַחֵר שֶׁנֶּאֶסְרוּ בַּעֲבוּרוֹ לְפִי שֶׁכֹּחַ אוֹתוֹ הַתַּעֲרֹבֶת עוֹלֶה כָּל כָּךְ שֶׁמְּבַטֵּל מִפְּעֻלָּתוֹ לְפִי שָׁעָה כֹּחַ הַמַּזָּל הַמְמֻנֶּה עַל שְׁנֵי הַמִּינִים. וְהַמָּשָׁל עַל זֶה, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה רוֹאֶה שֶׁהַמַּרְכִּיב מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ יְחַדְּשׁוֹ לִבְרֹא מִין שְׁלִישִׁי, נִמְצָא שֶׁבִּטְּלָה הַהַרְכָּבָה כֹּחַ שְׁנֵיהֶם, וְעַל כֵּן נִמְנַעְנוּ מִלְּהַעֲלוֹת עַל רוּחֵנוּ אַף כִּי נַעֲשֶׂה בְּיָדֵינוּ דָּבָר שֶׁמַּרְאֶה בָּנוּ רָצוֹן לְהַחֲלִיף דָּבָר בְּמַעֲשֵׂי הָאֵל הַשְּׁלֵמוֹת. וְאֶפְשָׁר שֶׁיַּעֲלֶה בְּיָדֵינוּ מִזֶּה רֶמֶז מִשָּׁרְשֵׁי כִּלְאֵי זְרָעִים וּבְהֵמָה וְשַׁעַטְנֵז, וּבִמְקוֹמָם נַאֲרִיךְ בָּם בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה סנהדרין סז ב, חולין ז ב לָמָּה נִקְרָא שְׁמָם כְּשָׁפִים שֶׁמַּכְחִישִׁין פָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה וְשֶׁל מַטָּה. כְּלוֹמַר שֶׁכֹּחָן עוֹלֶה לְפִי שָׁעָה יוֹתֵר מִכֹּחַ הַמְמֻנִּים עֲלֵיהֶם. וּרְאֵה כִּוּוּן דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאָמְרוּ פָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה וְלֹא אָמְרוּ גְּזֵרַת מַעְלָה, לְפִי שֶׁהַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא גְּזָרוֹ וְרָצָה מִתְּחִלַּת הַבְּרִיאָה לִהְיוֹת הַפְּעֻלָּה הַזֹּאת יוֹצֵאת מִבֵּין שְׁנֵיהֶם בְּהִתְעָרְבָם, וּבוֹ תּוֹכַחַת מְגֻלָּה אֶל הַמְמֻנִּים עֲלֵיהֶם, אֲבָל אָמְרוּ שֶׁכֹּחַ הַפָּמַלְיָא נִכְחָשׁ מִכָּל מָקוֹם. וּמִי שֶׁקִּרְבַת שִׂכְלוֹ בְּאוֹר פְּנֵי הַמֶּלֶךְ וְכֹחַ זְכוּתוֹ יַעֲלֶה עַל כֹּחַ הַמְמֻנִּים, לֹא יִירָא מֵהַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה וְהַכְחָשׁוֹתָיו, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בַּגְּמָרָא בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת פא, סנהדרין סז ב שֶׁאָמַר הֶחָכָם אֶל הַמְכַשֵּׁפָה. וִידִיעַת חִלּוּק עִנְיָנִים אֵלֶּה, אֵי זֶה תַּעֲרֹבֶת הֶתֵּר לָנוּ וְאֵין בּוֹ צַד כִּשּׁוּף וְאֵי זֶהוּ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ צַד כִּשּׁוּף וְאָסוּר בְּחָכְמַת הַכִּשּׁוּף, יָדוּעַ. וְאַל תַּחְשֹׁב כִּי מְלֶאכֶת הַכִּשּׁוּף וְהַשֵּׁדִים דָּבָר אֶחָד, שֶׁהֲרֵי בְּפֵרוּשׁ אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה סנהדרין שם בְּלָטֵיהֶם זֶה מַעֲשֵׂה שֵׁדִים, בְּלַהֲטֵיהֶם זֶה מַעֲשֵׂה כְּשָׁפִים. מַשְׁמַע מִזֶּה שֶׁעִנְיַן הַכִּשּׁוּף אֶפְשָׁר לְהֵעָשׂוֹת בִּלְתִּי מַעֲשֵׂה שֵׁדִים, וְאָמְנָם גַּם עִם הַשֵּׁדִים יַעֲשׂוּ לִפְעָמִים אוֹתָן. וְאוֹתָן הַשֵּׁדִים שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁין בָּהֶן לִמְלֶאכֶת הַכִּשּׁוּף נִקְרָאִין מַלְאֲכֵי חַבָּלָה, כֵּן פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְפִי שֶׁעִנְיַן הַכִּשּׁוּף לְעוֹלָם אֵינוֹ נַעֲשֶׂה רַק לְחַבֵּל. וּבִפְרָטֵי דִּינֵי הַכִּשּׁוּף בְּלָאו דִּמְכַשֵּׁף נַאֲרִיךְ בּוֹ יוֹתֵר בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם, כִּי שָׁם מְקוֹמוֹ, שֶׁאֵין כָּאן אֶלָּא אַזְהָרַת הַדִּין, כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא נִמְחֹל לָהֶם אֲבָל נְמִיתֵם. ה, סנהדרין פט"ו. וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ, לַעֲשׂוֹת דִּין בַּמְכַשְּׁפִים, בִּזְכָרִים כִּי לָהֶם יָאוּת וְנִתָּן לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט, אֲבָל לֹא לִנְקֵבוֹת. וְדַוְקָא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבִסְמוּכִין וּבְבֵית דִּין שֶׁל עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. וּבֵית דִּין הָעוֹבֵר עָלֶיהָ אִם יֵשׁ בּוֹ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט עָבַר עַל לָאו זֶה, מִלְּבַד שֶׁבִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהוּא לַעֲשׂוֹת דִּין בַּמְּחֻיָּבִין דֶּרֶךְ כְּלָל, וְאֵין בָּזֶה מַלְקוּת לְפִי שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה, וְכָל לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה אֵין לוֹקִין עָלָיו חוּץ מִנִּשְׁבָּע וּמֵמֵר וּמְקַלֵּל חֲבֵרוֹ בַּשֵּׁם מכות טז א.

3 בבא קמא פתח ↗

וְגַבֵּי שַׁבָּת מְנָלַן? דְּתַנְיָא: רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, בְּדִבְּרוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת נֶאֱמַר: ״עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ״, וּבְדִבְּרוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת נֶאֱמַר: ״וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכׇל בְּהֶמְתֶּךָ״. וַהֲלֹא שׁוֹר וַחֲמוֹר בִּכְלַל כׇּל בְּהֵמָה הָיוּ, וְלָמָּה יָצְאוּ? לוֹמַר לָךְ: מָה שׁוֹר וַחֲמוֹר הָאָמוּר כָּאן – חַיָּה וָעוֹף כַּיּוֹצֵא בָּהֶן, אַף כֹּל חַיָּה וָעוֹף כַּיּוֹצֵא בָּהֶן.

4 תוספות על חולין פתח ↗

עייל הנך דדמיין להדדי - משמע דרבי אבא סבר כרבי יהודה וכן אביי דאמר עבי קליה בר חמרא וכן רב פפא דאמר רברבן אודניה וזוטרא גנובתיה בר חמרא כולהו סבירא להו כרבי יהודה ובפרק ב' דייני גזרות כתובות דף קיא: אמרינן הלכה כרבי יהודה בפרדות ושור או שה דאותו ואת בנו מתרגמינן תורתא או שיתא ויקרא כב משמע דאין נוהג בזכרים והיינו דלא כחנניה ומיהו שמואל פסק כחנניה ועוד דסתם מתניתין דסוף פרק אלו מומין בכורות מה: אלו כשרים באדם ופסולים בבהמה אותו ואת בנו מוקי לה התם כחנניה ועוד דחנניה כרבי יונתן ובפרק השואל ב"מ דף צה: אמר דאביי סבר לה כרבי יאשיה. ורבא סבר לה כרבי יונתן וקי"ל כרבא לגבי דאביי ומיהו אפילו קיימא לן כרבי יהודה בפרדות כדפסיק בס"פ בתרא דכתובות דף קיא: אין להתיר אותו ואת בנו בזכרים דהא מסקינן הכא דרבי יהודה ספוקי מספקא ליה וא"ת דמסקינן בשמעתין בסמוך דבין לרבי אליעזר ובין לרבנן ספוקי מספקא להו אי חוששין לזרע האב אי לאו ואמאי מספקא להו והא אמרינן לקמן בפרק הזרוע חולין דף קלב. גבי מתנות לר' אליעזר מבעי ליה אם שור אם שה לחלק ורבנן נפקא להו לחלק מאת זובחי הזבח ולר' אליעזר מאת זובחי הזבח אתא לכדרבא דהדין עם הטבח וא"כ מדבעי להו קרא לחלק מכלל דאין חוששין לזרע האב כדמשמע לעיל וי"ל דודאי אי חוששין לזרע האב לא צריך קרא לחלק אבל משום דמספקא להו שמא אין חוששין קבעי קרא לחלק משום דילמא אין חוששין ואתא קרא לחלק ואי חוששין לרבנן אתא קרא דמאת זובחי הזבח לכדרבא דהדין עם הטבח ולר' אליעזר אתא אם שה לחייב במתנות כדדרשי רבנן ומשום דמספקא ליה לרבי אליעזר אי אתא לחלק או לחייב במתנות פטר ר' אליעזר דהמוציא מחברו עליו הראיה וא"ת הא דקאמר רבי יוחנן התם דדרשי רבנן אם שה לרבות את הכוי דחייב במתנות היכי דמי אי בצבי הבא על התיישה כדמסיק בשמעתין דבהכי פליגי והתם נמי בריש ההוא שמעתא אמרינן הכי א"כ סברי דחוששין לזרע האב ואתא קרא לרבויי דחייב בכל המתנות דאי אין חוששין א"כ לא צריך רבוי וא"כ לא צריך קרא לחלק ונראה לפרש דלרבי יוחנן כוי דהתם לא מיתוקם אלא בתייש הבא על הצבייה ובין חוששין לזרע האב ובין אין חוששין איצטריך קרא לחייב בכל המתנות וא"ת דמשמע התם דלא פטר ר' אליעזר אלא ממתנות וכסוי אבל אהא דאמרו רבנן חלבו אסור כחלב בהמה לא פליג מדלא קאמר נמי מותר ואמאי והא אפילו חוששין לזרע האב הא אית ליה לר"א דשה ולא מקצת שה וא"כ תייש הבא על הצבייה לישתרי חלבו וכי תימא דקסבר ר' יוחנן דלרבי אליעזר נמי אמרינן שה ואפילו מקצת שה א"כ אמאי פטר הכא באותו ואת בנו וי"ל דסבר ר' יוחנן דפליגי הכא באותו ואת בנו למלקות ובצבי הבא על התיישה דלרבנן אפילו למלקות אמרינן שה ואפילו מקצת שה ור"א פטר ממלקות דמספקא ליה אי אמרינן שה ואפילו מקצת שה אבל מודה דאיכא איסורא אי נמי לעולם סבירא ליה דשה ואפילו מקצת שה לא אמרינן ושאני חלב דרבי קרא כדדרשינן בריש פרק בתרא דיומא דף עד. כל חלב לרבות כוי וחצי שיעור ומיהו קשה בתייש הבא על הצבייה אמאי פטר ר' אליעזר מכסוי והא דלמא אין חוששין לזרע האב והוי כולו צבי וצ"ל דרבי אליעזר פוטר לא קאי אלא אמתנות וכן משמע לשון המשנה במסכת בכורים פ"ב מ"י דתנן ר' אליעזר פוטר שהמוציא מחבירו עליו הראיה וכן כתב רבינו תם בפרדות כרבי יהודה ואותו ואת בנו נוהג בזכרים לאיסורא ולא למלקות:

5 מנחת חינוך פתח ↗

ונוהגת כו'. כבר כתבתי דעת הר"מ דגם ב"נ מצווה על הרבעת כלאים אך אין נהרג ופסק כר"א ע"ש. ואני מסופק אם ב"נ עובר אם מרביע פסהמ"ק דבגמ' נפ"ל מחקותי כו' וע' תוס' מחמת דכתיב למינהו במעשה בראשית ע' בסנהדרין ובחולין פא"ט ובב"ק אבל פסהמ"ק דבאמת מין א' רק דגזירת הכתוב גבי ישראל דחשיב כצבי וכאיל ולהר"מ קודם פדייה דהוי מוקדשין והתורה קראה טומאה לגבי מזבח ולרש"י מחמת איסור גיזה ועבודה ובב"נ ל"ש זה דהם לא נצטוו על גיזה ועבודה אפשר דגבי' לא הוי כלאים רק אותם דהם שני מינים ביצירה וכן הדעת נוטה ומכל מקום צל"ע בזה:

1 שֶׁלֹּא לְהַרְבִּיעַ בְּהֵמָה מִין עִם שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ – שֶׁלֹּא לְהַרְבִּיעַ בְּהֵמָה כִּלְאַיִם, כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא נַרְכִּיב הַזָּכָר עַל שׁוּם מִין בְּהֵמָה אוֹ חַיָּה שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא יט יט בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם. וּבְבֵאוּר אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ב"מ צא א, שֶׁאֵין הַחִיּוּב עַד שֶׁיַּכְנִיס כְּמִכְחוֹל בִּשְׁפוֹפֶרֶת וְאָז יִלְקֶה.

2 מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. כִּי הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא בָּרָא עוֹלָמוֹ בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת, וְעָשָׂה וְצִיֵּר כָּל הַצּוּרוֹת לְפִי מַה שֶּׁהָיָה צֹרֶךְ עִנְיָנוֹ רָאוּי לִהְיוֹת מִכַּוָּנוֹת כִּוּוּן הָעוֹלָם, וּבָרוּךְ הוּא הַיּוֹדֵעַ, וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית בראשית א לא וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד. וּרְאִיָּתוֹ בָּרוּךְ הוּא הִיא יְדִיעָתוֹ וְהִתְבּוֹנְנוּתוֹ בַּדְּבָרִים, כִּי הוּא בָּרוּךְ הוּא לְגֹדֶל מַעֲלָתוֹ, אֵינוֹ צָרִיךְ לִרְאִיַּת הָעַיִן אֶל הַדְּבָרִים אַחַר מַעֲשֶׂה, כִּי הַכֹּל נִגְלֶה וְיָדוּעַ וְנִרְאֶה לְפָנָיו קֹדֶם מַעֲשֶׂה כְּמוֹ אַחַר מַעֲשֶׂה, אֲבָל הַתּוֹרָה תְּדַבֵּר לִבְנֵי אָדָם בְּמִלּוֹת מְכֻוָּנוֹת אֲלֵיהֶם, וּתְכַנֶּה בַּשֵּׁם דְּבָרִים כַּדְּבָרִים הַמְּכֻנִּים בָּהֶם, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר עִם בְּרִיָּה אֶלָּא בַּמֶּה שֶׁיָּדוּעַ אֵלָיו, כִּי מִי יָבִין מָה שֶׁאֵין בְּכֹחוֹ לְהָבִין? וְעַל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מכילתא שמות יט יח כְּדֵי לְשַׂבֵּר לְשַׁכֵּךְ אֶת הָאֹזֶן מַה שֶּׁהִיא יְכוֹלָה לִשְׁמֹעַ. וּבִהְיוֹת יוֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה הוּא מְכֻוָּן בִּשְׁלֵמוּת לְעִנְיָנוֹ שֶׁהוּא צָרִיךְ בְּעוֹלָמוֹ, צִוָּה לְכָל מִין וּמִין לִהְיוֹת עוֹשֶׂה פֵּרוֹתָיו לְמִינֵהוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסֵדֶר בְּרֵאשִׁית, וְלֹא יִתְעָרְבוּ הַמִּינִין, פֶּן יֶחְסַר שְׁלֵמוּתָן וְלֹא יְצַוֶּה עֲלֵיהֶן בִּרְכָתוֹ. וּמִזֶּה הַשֹּׁרֶשׁ, לְפִי הַנִּרְאֶה בְּמַחְשַׁבְתֵּנוּ, נִמְנַעְנוּ מֵהַרְבִּיעַ הַבְּהֵמוֹת כִּלְאַיִם, וּכְמוֹ כֵן הֻזְהַרְנוּ בְּכָךְ מִזֶּה הַטַּעַם בְּצֵרוּף טַעַם אַחֵר, שֶׁכָּתַבְנוּ כְּבָר עַל מִינֵי הַזְּרָעִים וְהָאִילָנוֹת.

3 מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ב"ק נד ב, דְּלָאו דַּוְקָא בְּהֵמָה לְבַד הוּא בְּאִסּוּר זֶה, אֶלָּא אֲפִלּוּ חַיָּה וָעוֹף, כָּל שֶׁהִרְבִּיעָן בְּשֶׁאֵינָן מִינָן לוֹקֶה, וַאֲפִלּוּ הִרְבִּיעַ בְּהֵמָה אוֹ חַיָּה בְּמִינֵי חַיָּה שֶׁבַּיָּם לוֹקֶה עֲלֵיהֶן, וְאֶחָד בְּהֵמָה חַיָּה אוֹ עוֹף שֶׁלּוֹ אוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ לוֹקֶה עֲלֵיהֶן. וּמָה שֶׁאָמְרוּ ב"מ צא ב שֶׁמֻּתָּר לְהַכְנִיס שְׁנֵי מִינִין לְסַהַר אֶחָד, וְאִם רָבְעוּ זֶה אֶת זֶה, אֵין זָקוּק לְהַפְרִישָׁן. וּמָה שֶׁאָמְרוּ שם צ א שֶׁאָסוּר לְיִשְׂרָאֵל לְהַרְבִּיעַ בְּהֶמְתּוֹ כִּלְאַיִם עַל יְדֵי גּוֹי, וְכֵן מָה שֶׁאָמְרוּ שֶׁמִּי שֶׁעָבַר וְהִרְכִּיב בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, הַנּוֹלָד מֵהֶן הוּא מֻתָּר בַּהֲנָאָה וּבַאֲכִילָה, וּבִלְבַד שֶׁשְּׁתֵּיהֶן בְּהֵמוֹת טְהוֹרוֹת, וְכָל שֶׁהֵן שְׁנֵי מִינִין בִּכְלַל אִסּוּר זֶה אַף עַל פִּי שֶׁדּוֹמִין זֶה לָזֶה, וְכָל שֶׁהֵן מִין אֶחָד, אַף עַל פִּי שֶׁהָאֶחָד מִדְבָּרִי וְהָאֶחָד יִשּׁוּבִי מֻתָּרִין. אֲבָל אַוָּז הַיִּשּׁוּב וְאַוָּז הַבָּר אֵינָן בְּהֶתֵּר זֶה, לְפִי שֶׁהֵן שְׁנֵי מִינִין, שֶׁהַיִּשּׁוּבִי בֵּיצָיו מִבִּפְנִים, וְהַמִּדְבָּרִי בֵּיצָיו מִבַּחוּץ. וְכוֹי כִּלְאַיִם עִם הַבְּהֵמָה וְחַיָּה וְאֵין לוֹקִין עָלָיו מִפְּנֵי שֶׁהוּא סָפֵק.

4 וּבְעִנְיַן אִסּוּר זֶה הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הָאֵם, שֶׁאֵין חוֹשְׁשִׁין לְזֶרַע הָאָב כְּלָל, לְפִי הַנִּרְאֶה מִפְּסַק הָרַב אַלְפָסִי זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים אֲחֵרִים שֶׁפָּסְקוּ חולין עט, א תוס' ד"ה עייל כִּי מִפְּנֵי שֶׁנִּסְתַּפְּקוּ בְּעִנְיָן זֶה בַּגְּמָרָא אִם חוֹשְׁשִׁין לְזֶרַע הָאָב אוֹ אֵין חוֹשְׁשִׁין אָזְלִינַן בֵּהּ לְחֻמְרָא לְעוֹלָם. וּלְעִנְיַן אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ חוֹשְׁשִׁין לְזֶרַע הָאָב וְאֵין שׁוֹחֲטִין הָאָב עִם הַבֵּן אִם אָנוּ מַכִּירִין אוֹתוֹ, וּלְעִנְיַן הַרְבָּעָה וַחֲרִישָׁה וְהַנְהָגָה זֶה עִם זֶה אֵין חוֹשְׁשִׁין לְזֶרַע הָאָב לִהְיוֹת נֶחְשָׁב מִין אֶחָד עִם הַבֵּן כָּל זְמַן שֶׁהָאֵם מִין אַחֵר. זֶהוּ הָעֹלֶה מִן הַשְּׁמוּעָה עִם הַפֵּרוּשׁ הַטּוֹב בְּחֻלִּין פֶּרֶק אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ שם. וְשָׁם הִזְכִּירוּ לָנוּ בַּגְּמָרָא סִימָנִים לְהַכִּיר מִין הַפְּרָדִים, שֶׁיִּהְיוּ מֵאֵם אַחַת בְּאָזְנַיִם וְזָנָב וְקוֹל, וְאֵין סָפֵק כִּי בִּהְיוֹת מִין אִמָּן שֶׁל פְּרָדִים שָׁוֶה, מִין אֲבִיהֶם שָׁוֶה גַּם כֵּן, זֶה יָדוּעַ לְכָל אָדָם. וְיֶתֶר פְּרָטֵי הַמִּצְוָה בְּמַסֶּכֶת כִּלְאַיִם עי"ד סי' רצ"ז.

5 וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת, וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְהִרְבִּיעַ כִּלְאַיִם, וְהוּא שֶׁהִכְנִיס כְּמִכְחוֹל בִּשְׁפוֹפֶרֶת, לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה, וְאִם הֶעֱלָם זֶה עַל זֶה אוֹ שֶׁעֲזָרָן בְּקוֹל מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת.

3 בבא מציעא פתח ↗

אִלּוּ נֶאֱמַר ״בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ״ הָיִיתִי אוֹמֵר: לֹא יֶאֱחוֹז אָדָם אֶת הַבְּהֵמָה כְּדֵי שֶׁיַּעֲלֶה עָלֶיהָ זָכָר, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״כִּלְאַיִם״. כִּלְאַיִם הוּא דְּאָסוּר, הָא מִין בְּמִינוֹ – שְׁרֵי. וּמִין בְּמִינוֹ נָמֵי: אֲחִיזָה אִין, הַכְנָסָה – לָא! מַאי ״אֲחִיזָה״ – הַכְנָסָה, וְאַמַּאי קָרֵי לֵיהּ ״אֲחִיזָה״ – לִישָּׁנָא מְעַלְּיָא. אָמַר רַב אָשֵׁי: הָא מִילְּתָא בְּעוֹ מִינַּאי דְּבֵי רַב נְחֶמְיָה רֵישׁ גָּלוּתָא: מַהוּ לְהַכְנִיס מִין וּמִינוֹ וְשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ לַדִּיר? כֵּיוָן דְּאִיכָּא מִינֵיהּ – בָּתַר מִינֵיהּ גְּרִיר. אוֹ דִלְמָא אֲפִילּוּ הָכִי לָא? וּפְשַׁטִי לְהוּ לְאִיסּוּרָא דְּלָא כְּהִלְכְתָא, מִשּׁוּם פְּרִיצוּתָא דְּעַבְדֵי. מַתְנִי׳ הָיָה עוֹשֶׂה בְּיָדָיו אֲבָל לֹא בְּרַגְלָיו, בְּרַגְלָיו אֲבָל לֹא בְּיָדָיו, אֲפִילּוּ בִּכְתֵיפוֹ – הֲרֵי זֶה אוֹכֵל. רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בְּיָדָיו וּבְרַגְלָיו. גְּמָ׳ מַאי טַעְמָא? ״כִּי תָבֹא בְּכֶרֶם רֵעֶךָ״, בְּכֹל מַאי דְּעָבֵיד. רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בְּיָדָיו וּבְרַגְלָיו. מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה? כִּי שׁוֹר, מָה שׁוֹר עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בְּיָדָיו וּבְרַגְלָיו – אַף פּוֹעֵל עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בְּיָדָיו וּבְרַגְלָיו. בָּעֵי רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: דָּשׁ בַּאֲווֹזִין וְתַרְנְגוֹלִים, לְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה מַהוּ? בְּכׇל כֹּחוֹ בָּעֵינַן – וְהָא אִיכָּא, אוֹ דִלְמָא בְּיָדָיו וּבְרַגְלָיו בָּעֵינַן – וְהָא לֵיכָּא. תֵּיקוּ. אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: פּוֹעֲלִים, עַד שֶׁלֹּא הִילְּכוּ שְׁתִי וָעֵרֶב בַּגַּת – אוֹכְלִין עֲנָבִים וְאֵין שׁוֹתִין יַיִן. מִשֶּׁהִילְּכוּ שְׁתִי וָעֵרֶב בַּגַּת – אוֹכְלִין עֲנָבִים וְשׁוֹתִין יַיִן. מַתְנִי׳ הָיָה עוֹשֶׂה בִּתְאֵנִים – לֹא יֹאכַל בַּעֲנָבִים. בַּעֲנָבִים – לֹא יֹאכַל בִּתְאֵנִים. אֲבָל מוֹנֵעַ אֶת עַצְמוֹ עַד שֶׁמַּגִּיעַ לִמְקוֹם יָפוֹת וְאוֹכֵל. וְכוּלָּן לֹא אָמְרוּ אֶלָּא בִּשְׁעַת מְלָאכָה, אֲבָל מִשּׁוּם הָשֵׁב אֲבֵידָה לַבְּעָלִים אָמְרוּ: פּוֹעֲלִין אוֹכְלִין בַּהֲלִיכָתָן מֵאוֹמָן לְאוֹמָן, וּבַחֲזִירָתָן מִן הַגַּת, וּבַחֲמוֹר כְּשֶׁהִיא פּוֹרֶקֶת. גְּמָ׳ אִיבַּעְיָא לְהוּ: עוֹשֶׂה בְּגֶפֶן זֶה, מַהוּ שֶׁיֹּאכַל בְּגֶפֶן אַחֵר? מִמִּין שֶׁאַתָּה נוֹתֵן לְכֵלָיו שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת בָּעֵינַן – וְהָא אִיכָּא, אוֹ דִלְמָא מִמַּה שֶׁאַתָּה נוֹתֵן לְכֵלָיו שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת בָּעֵינַן – וְהָא לֵיכָּא? וְאִם תִּמְצֵי לוֹמַר עוֹשֶׂה בְּגֶפֶן זֶה לֹא יֹאכַל בְּגֶפֶן אַחֵר, שׁוֹר בִּמְחוּבָּר הֵיכִי אָכֵיל? אָמַר רַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי: בִּשְׁרָכָא. תָּא שְׁמַע: הָיָה עוֹשֶׂה בִּתְאֵנִים – לֹא יֹאכַל בַּעֲנָבִים. הָא תְּאֵנִים וּתְאֵנִים דּוּמְיָא דִּתְאֵנִים וַעֲנָבִים – אוֹכֵל. וְאִי אָמְרַתְּ: עוֹשֶׂה בְּגֶפֶן זֶה אֵינוֹ אוֹכֵל בְּגֶפֶן אַחֵר, הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ? אָמַר רַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי: בְּמוּדְלֵית. תָּא שְׁמַע: אֲבָל מוֹנֵעַ אֶת עַצְמוֹ עַד שֶׁמַּגִּיעַ לִמְקוֹם הַיָּפוֹת, וְאוֹכֵל. וְאִי אָמְרַתְּ עוֹשֶׂה בְּגֶפֶן זֶה אוֹכֵל בְּגֶפֶן אַחֵר, נֵיזִיל וְנֵיתֵי וְנֵיכוֹל! הָתָם מִשּׁוּם בִּיטּוּל מְלָאכָה לָא קָא מִיבַּעְיָא לַן, כִּי קָא מִבַּעְיָא לַן הֵיכָא דְּאִיכָּא אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו, מַאי? תָּא שְׁמַע: וְכוּלָּם לֹא אָמְרוּ אֶלָּא בִּשְׁעַת מְלָאכָה, אֲבָל מִפְּנֵי הָשֵׁב אֲבֵידָה לַבְּעָלִים אָמְרוּ: פּוֹעֲלִים אוֹכְלִים בַּהֲלִיכָתָן מֵאוֹמָן לְאוֹמָן וּבַחֲזִירָתָן מִן הַגַּת. סַבְרוּהָ מְהַלֵּךְ כְּעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה דָּמֵי, וּמִשּׁוּם הָשֵׁב אֲבֵידָה לִבְעָלִים הוּא דְּאָכֵיל, מִדְּאוֹרָיְיתָא לָא אָכֵיל. אַלְמָא עוֹשֶׂה בְּגֶפֶן זֶה אֵינוֹ אוֹכֵל בְּגֶפֶן אַחֵר. לָא, לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ: עוֹשֶׂה בְּגֶפֶן זֶה אוֹכֵל בְּגֶפֶן אַחֵר, וּמְהַלֵּךְ לָאו כְּעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה דָּמֵי. אִיכָּא דְּאָמְרִי סַבְרוּהָ מְהַלֵּךְ לָאו כְּעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה דָּמֵי. וְהַיְינוּ טַעְמָא דְּמִדְּאוֹרָיְיתָא לָא אָכֵיל – מִשּׁוּם דְּלָאו כְּעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה דָּמֵי, הָא עוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה – אָכֵיל מִדְּאוֹרָיְיתָא, אַלְמָא עוֹשֶׂה בְּגֶפֶן זֶה אוֹכֵל בְּגֶפֶן אַחֵר! לָא. לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ: עוֹשֶׂה בְּגֶפֶן זֶה אֵינוֹ אוֹכֵל בְּגֶפֶן אַחֵר,

4 מנחת חינוך פתח ↗

אחר האם שא"ח כו'. לדברי מי שסובר דא"ח לזרע האב אם כן פרד הבא מסוסיא ופרד הבא מחמורה כלאים הם ולוקין כי זה מין סוס וזה מין חמור אבל מותר להרביע הוולד על מין האם כגון הבא מסוסיא מותר להרביעו על מין סוס כי הוא סוס גמור אבל על מין האב כגון בא מסוסיא והרביעה על מין חמור לוקין עליו ולמ"ד דספק אם חלזה"א הנולד מסוסיא והנולד מחמורה אם הזכרים דהיינו אביהם של הפרידות ד"מ שניהם חמורים אם כן בן החמורה הוא חמור לגמרי ובן הסוסיא אי א"ח לזה"א הוא סוס בודאי ולוקין ואי אפילו חוששין מכל מקום בת החמורה והחמור הוא חמור לגמרי והנולד מסוסיא הוא על כל פנים אפילו אי חלה"א מכל מקום יש בו צד סוס מצד האם וא"כ הוי כלאים זב"ז ואם פרד מחמור ואביו סוס ופרד מסוסיא ואביו חמור אין לוקין דלמא חלזה"א ויש בכל א' צד חמור וצד סוס ואינם כלאים זב"ז ול"ד לח"ע וחב"ח דאסור ליקח ח"ש וחב"ח דאתי צד עבדות כו' כאן ל"א כן ע' תוס' פאו"ב הטעם דל"ד לשם דשם מכל מקום הוי מין א' ואסור ג"כ להרכיבו על מין אמו כגון פרד שאמו חמורה ואביו סוס אסור להרכיבו על חמור דלמא חוששין והוי בה צד סוס והוי כלאים עם החמור ואם עבר והרכיבן אינו לוקה דלמא א"ח לזה"א והוי חמור בחמור ואם הרכיבה על מין אביו על סוס בודאי לוקין דאם אין חוששין אם כן הוי חמורה וכלאים עם סוס ואי אפילו חוששין מכל מקום לזרע האם לכ"ע אין ספק דחוששין אם כן הוי שני צדדים וצד חמור ג"כ אית בה והוי כלאים עם סוס דרק ב' מינים שכ"א הם מב' צדדין אינם כלאים זב"ז אבל ב' מינים עם מין א' הם כלאים ע' ש"ס ור"מ מבואר שם דלמ"ד אין חוששין פרי עם האם שרי ולמ"ד חוששין פרי עם האם אסור אבל פרי עם האב ודאי אסור אפילו למ"ד חוששין דכמו דעם האם אסור דיש בה ב' צדדין והאם אין רק מין א' כן עם האב דאב אין רק מין אחד והוא מעורב משני מינים כי לזרע האם חוששין לד"ה ע"כ דברי הרב המחבר צריך עיון גדול שכתב אין חוששין לזרע האב להיות נחשב מין א' עם הבן כו' נראה מדבריו דזה הוא החומרא אי אין חוששין ולמ"ד חוששין מותר פרי עם האב והוא דבר תימה כמ"ש דאפילו עם מין האם אסור אף דודאי חוששין לזרע האם כיון דמעורבת משני מינים ומין האם רק צד א' וה"ה באב האב הוא רק מין א' וזה יש ב' מינים כיון דלזרע האם חוששין בודאי הכלל דחומרא דחוששין דמסופקים לדעה זו היינו דאסור אף פרי עם האם ובא מחמורה ומסוסי' אסור להרביעם דלמא אין חוששין והוי כ"א מין בפ"ע והוי אין חוששין לחומרא ע' ש"ס ור"מ וש"ע סי' רצ"ז ותבין ועיין ר"מ שדבריו תמוהים וע' כ"מ וש"ע וד' הרהמ"ח צ"ע וע' היטב בש"ס ור"מ כי קצרתי שוב פקחתי עיני ומצאתי בש"ך מפורש כדברי שפרי עם האב לוקין ע"ש והנאני:

ספר החינוך רמ״ג » « ספר החינוך רמ״ה